וואהוו תמונות נוף מרתקות!

הפעם התווסף גם רכס מירון

שנראה לי עם השילוב של קרני השמש אנחנו רואים את הים התיכון מחופי לבנון

אבל מסתבר שהיא דווקא הייתה מעולה

כך גם ג'בל ג'דוע וג'בל כביר... כשהייתי חייל היו אלו הרכסים הכי נידחים ביו"ש.

בה הדליקו את המשוואות לסימון ראש החודש

כמובן כשלא יהיה סגר...

הבעיה היא שעד שתגיע, יכול להיות השראות תסתיים..

....
התשובה האמתית היא שיש רק שלוש ימים שאפשר לראות הכל.
ולכן זה נקרא כך!

הגדוד ה-38 התאמן במצרים וממנה נשלח לארץ ישראל. בארץ כבר היו מתנדבים רבים מקרב הצעירים אשר הרכיבו בהמשך את הגדוד ה-40. בתחילת יוני כבר ניצב הגדוד בחזית הכוחות הבריטיים, בהרי אפרים, גזרה בה ניהלו הכוחות הבריטיים לוחמה זעירה מול העות'מאנים. האויב הראשי לחיילי הגדוד לא היו העות'מאנים אלא הקדחת אשר הכתה רבים מהם. באמצע אוגוסט נשלח הגדוד אל חזית הירדן, והוא היווה חוליה מקשרת לכל החזית הבריטית. בספטמבר קיבל פטרסון הוראה לכבוש את גשר אום-אל-שרט בבקעת הירדן, הגשר היחיד באזור. הפלוגה הראשונה שנשלחה למקום ספגה אש, הקפטן ג'וליאן, מפקדה, חולץ בקושי, הלויטננט נפצע ונפל בשבי וטוראי נהרג. אחר כך נשלחה הפלוגה שבראשה עמד ז'בוטינסקי לתפוס את המקום, והמשימה הוכתרה בהצלחה ב-22 בחודש (המושב נתיב הגדוד נקרא על זכר הפעולה). משם המשיך הגדוד לאזור אס-סאלט ממזרח לנהר הירדן, היכן שכבר הקדים אותם הגדוד ה-39, ושם היווה חיל מצב. בגלעד הושלם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל, והגדוד חזר אל צידה המערבי כשבידיו שבויים עות'מאנים וגרמניים. בהמשך עסק הגדוד באבטחת מתקני צבא.

תודה חנוך . הארת את עיננו. עכשו אני יודע על שם מי הרחוב שבכל יום כמעט אני עובר בו. ביד אליהו מקביל ללה גוארדיה מדרום

זכרתי שהמרחק גדול יותר
(מא''מ זה 130, איתמר לא דרמית יותר?)

מאחד הנקודות תצפית כאן ניתן לראות בימים שיש ראות טובה את הרי צפון השומרון, אזור האוניברסיטה של חיפה, כמובן שאת החרמון, וממש כמה פעמים בשנה הרי הלבנון.