חציית הירדן

בתאריך י' בניסן שנת ב'תפ''ח. (1272 לפני הספירה).

אתה מתכוון לזמן שחצו בנ"י את הירדן בזמן כניסתם לארץ?

מדובר בזמן שבו היתה קיימת זרימת שיא גם בירדן הדרומי (תקופה בשנה שבה עדיין היתה קיימת ירידת גשמים ומאידך היתה הפשרת שלגים בהרים וכו'). כזכור- עדיין סכר דגניה לא הוקם... ולכן ספיקת המים בזמן זה של שלהי החורף היתה ספיקת שיא גם באיזור זה.

הציווי לשמור מרחק 2000 אמה מהארון היה ציווי כללי לנהוג כך אף לאחר חציית הירדן לארץ. בפועל בזמן חציית הירדן- הכהנים והארון עמדו בתוך תוואי זרימת הירדן כאשר במקביל בני ישראל חוצים את הירדן, ורק כאשר סיימו בנ''י לחצות את הירדן אז גם הכהנים והארון עלו מתוך תוואי זרימת הירדן. כאמור- ההוראה לשמור מרחק 2000 אמה מהארון לא היתה נוגעת לזמן שבו חצו בנ''י את הירדן. (הולך כרגע לעבודה, ולכן אולי אפרט יותר בהזדמנות אחרת).
מדובר במספר הרבה יותר צנוע, אך עדיין גדול משמעותית ממה שמוכר לנו היום.

יש כמה מדרשי חז''ל שמהם עולה כי רוחבו של הירדן מול יריחו בזמן חציית הירדן מול יריחו היה 50 אמה (שזה כאמור 25-30 מטר).
בספר יהושע (פרק ג' פסוק ט''ו) מתואר שבזמן חציית הירדן היה הירדן מלא על כל גדותיו, ובשפה שלנו ''ספיקת שיא''. יש לזכור שבאותה תקופה מן הסתם לא היו האמצעים שיש לנו היום לתפוש מי שטפונות וכן לא היתה שאיבה כמו שיש היום, וכמובן שגם סכר דגניה לא היה קיים... כך שדוקא איזור זה של שפך הירדן לים המלח היה האיזור בעל הספיקה הגבוהה ביותר ביחס לכלל נהר הירדן, מכיון שכל המים מהגיעו מהירדן הצפוני ונשפכו לכינרת המשיכו אח''כ לירדן הדרומי. וכשנצרף לזה את הנחלים שזורמים ישירות לכנרת ואת הנחלים שמתחברים בהמשך לירדן הדרומי (ומדובר בהמון מים, ראה ערך עמק המעיינות ודומיו)- הרי לך ספיקה אדירה, יותר מכל מה שמוכר לנו היום באיזה מקום בארץ.

שם הוא מסביר שהכוהנים עמדו בחרבה לרגלי הגדה המערבית ולאחר שהעם עבר עלו גם הם
ומסיק מכאן את מרחק 2000 אמה
אשמח לשמוע את את טיעונך

הכהנים חצו את הירדן 2000 אמה צפונית לנקודת החצייה של בני ישראל וכך גרמו לכך שמי הירדן יעצרו. וכך גם 2000 אמה וגם 50 אמה לא סותרים אחד את השני.

ידוע מההיסטוריה שהירדן המתחתר בסלע החוואר הרך, יוצר מצוקי חוואר המתמוטטים מדי פעם יוצרים מעין סכר זמני המונע זרימה עד שהמים עולים מעל לחסימה והזרם מתחדש. דווחו מקרים שהזרימה נעצרה אפילו למשך יממה.