תודה, רועי ס.

בתאריך 1.1.2021 מפלס ים המלח עמד על 435.23 מטרים מתחת לפני הים. ירידה של 5 סנטימטרים מאז 29.11.2020.
ירידה של 5 סנטימטרים בכחודש אחד נחשבת קטנה יחסית, שכן בחודש דצמבר חווינו כאן כמה מערכות גשם ואף תועדו השיטפונות באזור ים המלח. לשם השוואה, בחודשי קיץ 2020 ירד המפלס בכ-14 סנטימטרים כל חודש.
בתאריך 1.1.2020, בדיוק שנה לפני המדידה האחרונה של המפלס, עמד המפלס על 434.42 מטרים מתחת לפני הים. מכאן נובע שבשנת 2020 ירד המפלס ב-79 סנטימטרים. חשוב לציין שמפלס ים המלח עלה בכמה סנטימטרים בחורף, אך כאן ציינתי את ההפרש בין האחד בינואר 2020 לאחד בינואר 2021.
בשנתיים האחרונות ירד מפלס ים המלח בכמעט שני מטרים.
לפני עשור עמד המפלס על 424.17 מטרים מתחת לפני הים, כלומר, בעשור האחרון ירד המפלס ב-11 מטרים ו-6 סנטימטרים. בממוצע, בכל שנה בעשור האחרון ירד המפלס במטר ו-10.6 סנטימטרים.
לסיכום, מפלס ים המלח ממשיך לרדת. למרות שבשנת 2020 ירידת המפלס לא הייתה כה גדולה כמו בשנים האחרונות, המפלס ממשיך לשבור את שיא המינימום שלו.
להלן גרף מפלס ים המלח בשנה האחרונה:

ישראל הוקמה בעידן של כיבוש הטבע והשממה ע"י האדם. כמעט כל מקורות המים החיים נישבו לצרכי האוכלוסיה שגדלה במהירות ומעט מאד נותר לטבע. אולם כמויות המים לא הספיקו, וכיום ישראל מפיקה את רוב מי השתיה שלה מהתפלת מי ים. בנוסף, ישראל ראשונה בעולם בניצול חוזר של מים (מים מושבים). ועדיין לא נותר כמעט כלום לטבע ומצבם העגום של נחלי הארץ וים המלח במיוחד מעידים על כך.
אלא שבשנים האחרונות מתחדדת השאלה האם השימוש במים מושבים בחקלאות נכון ובטוח, או שמא נעמוד בעתיד שוב בפני צרה צרורה של זיהום קרקע חקלאית ומקורות מים.
אני מציע לשקול הסטת רוב מי הקולחין המטוהרים ל'מוביל ארצי חדש', שיוליך אותם לים המלח, כדי להחזיר אט אט את מצבו לקדמותו. זאת, במקביל לפרויקט שכבר מתבצע להזרמת מים מותפלים מהחוף לגליל ולכנרת (המוביל ההפוך) ושחרור הדרגתי של מי מעיינות לנחלים ולטבע.
זו צריכה להיות מטרה לאומית לשני העשורים הבאים.

לשחרר את סכר דגניה לצמיתות!
לא חייבים לשאוב מהכינרת בשביל שלא תעלה על גדותיה הגיע הזמן לשחרר את הסכר בצורה הדרגתית שלא יגרום נזק.
כבר אין בו צורך אולי להשאיר לזמן של גשמים מרובים וזרימה מוגברת ומיד לשחרר את המים.