כשהייתי מורה למדעים לפני 14 שנה

ריכוזו באוויר הגיע ל-430ppm (חלקיקים למיליון), לעומת כ-280ppm לפני במהפיכה התעשייתית. למעשה, ב-800,000 השנים האחרונות הערכים המקסימליים לא עלו על 300ppm, ולעיתים אף היו נמוכים מ-200ppm.

החשש הוא שנקודת האל-חזור, שאחריה יהיה קשה או בלתי אפשרי למנוע שינויים בלתי הפיכים במערכות האקלים, תגיע כאשר ריכוז CO2 באוויר יעלה על סף 450ppm. בקצב הנוכחי זה צפוי לקרות תוך כ-5 שנים.

הגידול בניצול האנרגיות הירוקות הוא חשוב מאוד, אך בשנים האחרונות הוא הצליח רק למתן ב-2/3 את הגידול בפליטות ה-CO2.

פעם דיברו על זה כאסון האפוקליפטי שצריך לחשוש ממנו.

שכבת האוזון מתחדשת באופן טבעי בתהליך של פירוק מולקולת חמצן לשני אטומים נפרדים ע"י קרני השמש, שמתחברים למולקולות חמצן חופשיות ליצירת מולקולת אוזון (O3). ברגע שהופסק השימוש בגזי CFCs, שפירקו את מולקולות האוזון, בסוף שנות ה-80, וריכוזם בסטרטוספירה החל לרדת, שכבת האוזון החלה להתחדש בהדרגה. רק באיזור אנטרטיקה, נשאר "חור" בשכבה, שצפוי אף הוא להתמלא בהדרגה בעשורים הקרובים.